נחש
נָחָשׁ בָּא אֶל הַשֹּׁקֶת שֶׁלִּי
בְּיוֹם לוֹהֵט, לוֹהֵט, כְּדֵי לִשְׁתּוֹת שָׁם,
וַאֲנִי בְּפִּיגָ'מָה מַחֲמַת הַחֹם.
בְּצִלּוֹ מוּזַר־הָרֵיחַ, הָאָפֵל שֶׁל הֶחָרוּב הַגָּדוֹל הַכֵּהֶה
יָרַדְתִּי בַּמַּדְרֵגוֹת עִם כַּדִּי,
וְנֶאֱלַצְתִּי לַעֲמֹד, לַעֲמֹד וּלְחַכּוֹת, מִכֵּיוָן שֶׁהָיָה לְיַד הַשֹּׁקֶת לְפָנַי.
הוּא הִשְׁתַּלְשֵׁל מִסֶּדֶק בְּקִיר הַחֵמָר בָּאַפְלוּלִית
וְגָרַר מַטָּה אֶת רְפִיסוּתוֹ הַצְּהַבְהַבָּה־הַחוּמָה רַכַּת־הַגָּחוֹן, מֵעַל לִשְׂפַת שֹׁקֶת־הָאֶבֶן
וְהִנִּיחַ אֶת גְּרוֹנוֹ עַל קַרְקָעִית הָאֶבֶן,
וּבַמָּקוֹם שֶׁהַמַּיִם נָטְפוּ מִן הַבֶּרֶז, בְּמִגְרַעַת קְטַנָּה,
הוּא לָגַם בְּפִיו הַזָּקוּר,
שָׁתָה חֶרֶשׁ מִבְּעַד לַחֲנִיכָיו הַזְּקוּרִים, אֶל תּוֹךְ גּוּפוֹ הָאָרֹךְ הָרוֹפֵס,
חֶרֶשׁ.
מִישֶׁהוּ הָיָה לְפָנַי לְיַד הַשֹּׁקֶת שֶׁלִּי,
וַאֲנִי, כְּמִי שֶׁהִגִּיעַ שֵׁנִי, חִכִּיתִי.
הוּא זָקַף אֶת רֹאשׁוֹ מִלָּגְמוֹ, כְּדַרְכּוֹ שֶׁל בָּקָר,
וְהִבִּיט בִּי בּוֹהֶה, כְּדַרְכּוֹ שֶׁל בָּקָר גּוֹמֵעַ,
וְנִצְנֵץ מִבֵּין שְׂפָתָיו בִּלְשׁוֹנוֹ הַקִּלְשׁוֹנִית, וְהִרְהֵר רֶגַע,
וְגָחַן וְשָׁתָה עוֹד מְעַט,
בִּהְיוֹתוֹ שְׁחוּם־אֲדָמָה, זְהֻב־אֲדָמָה מִקְּרָבֶיהָ הַבּוֹעֲרִים שֶׁל הָאֲדָמָה
בְּיוֹם יוּלִי סִיצִילְיָאנִי זֶה, בַּעֲשֵׁן הָאֶטְנָה.
קוֹלוֹ שֶׁל חִנּוּכִי אָמַר לִי
כִּי מִצְוָה לְהָרְגּוֹ,
מִשּׁוּם שֶׁבְּסִיצִילְיָה הַשְּׁחֹרִים, הַנְּחָשִׁים הַשְּׁחֹרִים תְּמִימִים, וְהַזְּהֻבִּים אַרְסִיִּים.
וְקוֹלוֹת בְּקִרְבִּי אָמְרוּ, לוּ הָיִיתָ גֶּבֶר
הָיִיתָ תּוֹפֵשׂ מַקֵּל וּמְרוֹצֵץ אוֹתוֹ מִיָּד, וּמְחַסֵּל.
הַאִם עָלַי לְהוֹדוֹת כַּמָּה חִבַּבְתִּי אוֹתוֹ,
כַּמָּה שָׂמַחְתִּי שֶׁבָּא חֶרֶשׁ כְּאוֹרֵחַ, לִשְׁתּוֹת מִן הַשֹּׁקֶת שֶׁלִּי
וּלְהִסְתַּלֵּק שָׁלֵו, מְפֻיָּס, וּכְפוּי תּוֹדָה,
בְּתוֹךְ קְרָבֶיהָ הַבּוֹעֲרִים שֶׁל הָאֲדָמָה הַזֹּאת?
הַאִם הָיְתָה זֹאת מוֹגוּת־לֵב, שֶׁלֹּא הֵעַזְתִּי לַהֲרֹג אוֹתוֹ?
הַאִם הָיְתָה זֹאת נְלוֹזוּת, שֶׁהִשְׁתּוֹקַקְתִּי לְדַבֵּר אִתּוֹ?
הַאִם הָיְתָה זֹאת עֲנָוָה, לָחוּשׁ כֹּה מְכֻבָּד?
חַשְׁתִּי כָּל־כָּךְ מְכֻבָּד.
וְלַמְרוֹת זֹאת הַקּוֹלוֹת הָאֵלֶּה:
לוּלֵי פָּחַדְתָּ, הָיִיתָ הוֹרֵג אוֹתוֹ!
וּבֶאֱמֶת פָּחַדְתִּי, הָיִיתִי נִפְחָד מְאֹד,
וְאַף־עַל־פִּי־כֵן, מְכֻבָּד עוֹד יוֹתֵר
הֱיוֹת שֶׁבִּקֵּשׁ אֶת הַכְנָסַת הָאוֹרְחִים שֶׁלִּי
מִן הַדֶּלֶת הָאֲפֵלָה שֶׁל הָאֲדָמָה הַמִּסְתּוֹרִית.
הוּא שָׁתָה דֵּי צָרְכּוֹ
וְהֵרִים אֶת רֹאשׁוֹ, חוֹלְמָנִי, כְּמִי שֶׁרָוָה,
וְנִצְנֵץ בִּלְשׁוֹנוֹ כְּלַיְלָה מְקֻלְשָׁן בָּאֲוִיר, כֹּה שָׁחֹר,
כִּמְלַקֵּק אֶת שְׂפָתָיו,
וְהִשְׁקִיף עַל סְבִיבוֹתָיו כְּאֵל, לֹא רוֹאֶה, בָּאֲוִיר,
וְהִפְנָה אֶת רֹאשׁוֹ בְּאִטִּיּוּת,
וּבְאִטִּיּוּת, בְּאִטִּיּוּת רַבָּה, כְּבַחֲלוֹם מְשֻׁלָּשׁ,
הִתְקַדֵּם לִגְרֹר אֶת אָרְכּוֹ הָאִטִּי הַמִּתְפַּתֵּל סָבִיב
וְטִפֵּס שֵׁנִית עַל שִׁפּוּעָהּ הַסָּדוּק שֶׁל חֲזִית חוֹמָתִי.
וּבְתוֹחֲבוֹ אֶת רֹאשׁוֹ אֶל תּוֹךְ הַחוֹר הַמַּפְחִיד הַזֶּה,
וּבְמוֹשְׁכוֹ אֶת עַצְמוֹ בְּאִטִּיּוּת מַעְלָה, מְנַחְשֵׁל אֶת כְּתֵפָיו, מַעֲמִיק לַחֲדֹר,
מֵעֵין בְּעָתָה, מֵעֵין מְחָאָה עַל הִסְתַּלְקוּתוֹ אֶל חוֹר שָׁחֹר מַבְעִית כָּזֶה,
הוֹלֵךְ בְּיוֹדְעִין אֶל תּוֹךְ הָאֹפֶל, וּמוֹשֵׁךְ אֶת עַצְמוֹ אַחֲרָיו בְּאִטִּיּוּת,
הָמְמוּ אוֹתִי כָּעֵת מִשֶּׁהִפְנָה אֶת עָרְפּוֹ.
הִבַּטְתִּי סְבִיבִי, הִנַּחְתִּי אֶת כַּדִּי,
הֵרַמְתִּי בּוּל־עֵץ מְגֻשָּׁם
וְהִשְׁלַכְתִּי אוֹתוֹ עַל הַשֹׁקֶת בַּחֲבָטָה.
אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁזֶּה לֹא פָּגַע בּוֹ,
אַךְ לְפֶתַע הִתְעַוֵּת אֵיבָרוֹ, זֶה שֶׁנּוֹתַר מֵאָחוֹר בְּחִפָּזוֹן לֹא־מְכֻבָּד,
הִרְתִּית כְּבָרָק, וְהִסְתַּלֵּק
אֶל הַחוֹר הַשָּׁחֹר, הַשֶּׁסַע מְעֻפַּר־הַשְּׂפָתַיִם שֶׁבַּחֲזִית הַחוֹמָה,
שֶׁבָּהּ, בִּשְׁעַת הַצָּהֳרַיִם הָעַזָּה הַדּוֹמֶמֶת, בָּהִיתִי בְּהִשְׁתָּאוּת.
וּמִיָּד הִתְחָרַטְתִּי עַל כָּךְ.
וְחָשַׁבְתִּי כַּמָּה נִקְלֶה, כַּמָּה הֲמוֹנִי, כַּמָּה בָּזוּי הַמַּעֲשֶׂה!
תֵּעַבְתִּי אֶת עַצְמִי וְאֶת קוֹלוֹתל חִנּוּכִי הַהוּמָנִי הָאֲרוּר.
וְחָשַׁבְתִּי עַל הָאַלְבַּטְרוֹס,
וְיִחַלְתִּי שֶׁיַּחֲזֹר בַּשֵּׁנִית, הַנָּחָשׁ שֶׁלִּי.
מִשּׁוּם שֶׁהוּא שׁוּב נִרְאֶה לִי כְּמֶלֶךְ,
כְּמֶלֶךְ גּוֹלֶה, שֶׁהֻדַּר מִכִּתְרוֹ בַּשְּׁאוֹל,
הֶעָתִיד לִהְיוֹת מֻכְתָּר בַּשֵּׁנִית.
וְכָךְ הִחְמַצְּתִּי אֶת הִזְדַּמְּנוּתִי עִם אֶחָד מִשּׁוֹעֵי
הַחַיִּים.
וְיֵשׁ בִּי דְּבַר־מָה שֶׁעָלַי לְכַפֵּר עָלָיו;
קַטְנוּנִיּוּת.
טאורמינה
מאנגלית: גיורא לשם
הספר מתוך מבחר שירי לורנס בתרגומי "ורד כל העולם" שראה אור בהוצאת "קשב" לשירה, 2001.
ד"ה לורנס (1885-1930)
נפלא. אני עדיין פוגשת נחשים ביום יום.
מחרוזת פנינים עם תליון.
שיר מופלא. אני קוראת וקוראת ולא די.